בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, התחייבות לעשות עסקה במקרקעין דורשת מסמך כתוב. מדובר בדרישה חוקית מהותית, אשר מתנה תוקף משפטי של התחייבות במקרקעין – בקיומו של מסמך כתוב.
לקביעה חוקית זאת משמעות גדולה, שכן בהעדר התחייבות בכתב כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין, אין עסקה ואין תוקף להתחייבות אף אם הוכחה התחייבות בעל פה. ולכן, חובה על צדדים בעסקת מקרקעין היא להעלות את ההתחייבות על הכתב ולעולם לא להסתמך על אמירות בעל פה.
עם זאת, לכל כלל יש חריג (מאוד), כאשר במקרים קונקרטיים שהובאו לדיון ולהכרעת בתי המשפט, בתי המשפט קיימו "איזון", תוך הפעלת שיקול דעת שנתן את הדעת לכוונת הצדדים, במטרה להביא לתוצאה צודקת וריככו את דרישת הכתב.
במצבים בהם עולה "זעקת ההגינות המצדיקה סטייה מעקרון דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין לעסקה שכבר בוצעה".
בעניין ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, בית המשפט נתן תוקף לעסקה במקרקעין כאשר לא נעשה מסמך בכתב, בהתבסס על עקרון תום לב בשלב הטרום חוזי. בית המשפט הבהיר כי לא ניתן להציג "נוסחא" או רשימה סגורה של מצבים כאלו, בהם ניתן תוקף להתחייבות במקרקעין שלא נעשתה בכתב, וכי הם משתנים על פי נסיבות החיים. דוגמא נוספת למתן תוקף להתחייבות במקרקעין ללא הסכם בכתב הינה מקרה ע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ ואח'.
יש להדגיש כי מדובר במקרים בודדים וחריגים מאוד בעלי נסיבות מאוד ספציפיות, ולכן הצורך למסמך התחייבות חתום במקרקעין הינו חיוני מאוד ולא מומלץ לדלג עליו בשום אופן.
***אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני מעורך דין.
